כאב הוא שפה – לא טעות

כאב תמיד הגיוני וצודק – אם נלמד להבין את השפה שלו.
כאב לעולם לא מגיע במקרה. הוא לא "תקלה" של הגוף, לא אויב ולא טעות. הכאב הוא ביטוי – מסר, קריאה, שפה.
כשאנחנו לומדים להקשיב לו, להבין אותו, לתת לו מקום – מתגלה שהכאב הוא לא רק סימן שמשהו לא בסדר, אלא דלת פתוחה לריפוי עמוק, אישי ומשנה חיים. לא מדובר בקסם, אלא ביכולת אמיצה להתחיל דיאלוג עם הגוף – לא להילחם בו.

מהשתקה למפגש

במשך שנים רבות התייחסתי לכאב כאל משהו שצריך לעבור, לחסל, לפתור. הוא היה אויב.
אבל כשהעמקתי במסע הריפוי – דרך הקשבה, נוכחות והתבוננות – התמונה השתנתה.
הבנתי שהכאב הוא מדריך. הוא מבקש שנראה משהו. שנקשיב. שנעצור. כאב, במיוחד כרוני, לעולם אינו מקרי.
הוא עשוי להצביע על עומס, על רגש שלא קיבל מקום, על חוויה שלא עובדה, על סיפור פנימי שזקוק להקשבה.
הכאב הוא מכתב. ואם השפה לא מוכרת – לא נוכל לקרוא אותו.

מערכת יחסים עם הגוף

המעבר מתפיסה של "כאב כמחלה" ל-"כאב כשפה" משנה את כל היחסים עם הגוף.

במקום להילחם – אנחנו לומדים להקשיב.

במקום לפחד – אנחנו לומדים להבין. רבים שמגיעים אליי לקליניקה מספרים שהם כבר ניסו הכל: תרופות, טיפולים, אבחונים.

אבל משהו בפנים לא נרגע.

ושם, דווקא שם, אנחנו עוצרים ושואלים: מה הכאב הזה רוצה לספר? הכאב לעיתים אומר: 

• "הגזמת."
• "אני לא מסוגלת יותר לרצות אחרים."
• "תעצרי."
• "אל תוותר על עצמך."

כשאנחנו נותנים לו קול – הוא מפסיק להילחם והופך להיות בן שיח.