
כאשר המוח עסוק בזיהוי מתמיד של סכנה:
• הקשב נמשך שוב ושוב לאזורי כאב
• המחשבות מתמקדות באיום ובהימנעות
• הגוף נשאר בדריכות גבוהה
• וחוויית הכאב נוטה להתגבר ולהתבסס
לאט לאט עלול להיווצר מעגל סגור:
ככל שהקשב נשאב יותר לסכנה — כך מערכת האיום מתעצמת,
וככל שהיא מתעצמת — כך חוויית הכאב מתחזקת.
חשוב להבין:
זהו מנגנון נלמד של מערכת העצבים.
ולכן — הוא גם ניתן לשינוי.
לצד הנטייה לזהות סכנה, למוח יש גם יכולת ללמוד לזהות ביטחון. מצב תפיסתי זה מכונה SIM — Safe In Me, כלומר: הביטחון שבתוכי. המעבר ל-SIM אינו מתרחש דרך מחשבה חיובית בלבד,
אלא דרך תהליך הדרגתי של הפניית הקשב למה שכבר בטוח, יציב ומווסת במערכת. כאשר אנחנו מתחילים לאסוף באופן מכוון חוויות של ביטחון:
• מערכת האיום נרגעת בהדרגה
• הגוף חווה יותר רגעי ויסות
• תחושת המסוגלות גדלה
• והמעגל הסגור של הכאב מתחיל להיפתח
אחת הדרכים היעילות היא איסוף ראיות לביטחון שכבר קיים בתוכך .
אפשר להתחיל בשאלות פשוטות:
• אילו מערכות יחסים מעוררות בי רוגע או תחושת נעימות?
• באילו אזורים בגוף אני כן חווה נינוחות, יציבות או כוח?
• אילו מחשבות על עצמי מחזקות אותי?
• מה בחיי מעורר בי אופטימיות או תחושת משמעות?
• אילו פעולות קטנות עוזרות לגוף שלי להתרכך?
גם רגעים קטנים נחשבים. המטרה אינה “לחשוב חיובי”,
אלא להרחיב בהדרגה את מפת הביטחון שהמוח יודע לזהות.
כאשר הקשב מתחיל לנוע לא רק אל סכנה אלא גם אל ביטחון:
• רמת הפחד פוחתת
• מערכת העצבים מקבלת יותר אותות של רגיעה
• ונפתח מרחב חדש של תגובה ובחירה
זהו תהליך הדרגתי.
לא מאבק בכאב — אלא הרחבת המערכת כך שלא תישאר נעולה רק על איום.
אם זיהית עד כמה הקשב שלך נשאב שוב ושוב לסכנה,
דעי שזהו דפוס נלמד של מערכת העצבים - ולא גזירת גורל. באמצעות תרגול עקבי של הפניית הקשב למה שבטוח ומווסת בתוכך,
ניתן בהדרגה לפתוח יותר מרחבים של SIM -
של ביטחון פנימי, תנועה וחופש בתוך מסע ההחלמה.
יסמין בועז
מורת דרך בתהליכי החלמה מכאב