לפעמים נדמה שהכאב פשוט לא מתכוון לעזוב. הוא הופך לחלק בלתי נפרד מהשגרה, מכתיב את הקצב, מצמצם את האפשרויות. אבל מה אם דווקא מאחורי העקשנות שלו מסתתר מסר עמוק? מה אם אפשר להבין אותו, לשחרר אותו, ולהתחיל מחדש? אני רוצה לשתף אתכם בתובנה ששינתה את חיי ולאחר מכן את חייהם של מטופלים רבים שליוויתי. תובנה שאומרת בפשטות: כאב כרוני הוא לא גזירת גורל. הוא קריאה משמעותית לשינוי מהותי.
כבר בגיל צעיר חוויתי כאב. לא מדובר בכאב רגעי, אלא תחושה קבועה, נוכחת, כזו שגורמת לך לתכנן את כל החיים מסביבה. עברתי ניתוחים, טיפולים, פיזיותרפיה, תרופות, דיקור, אינספור ניסיונות כנים מצד רופאים ואנשי מקצוע לעזור, אבל דבר אחד לא קרה – הכאב לא באמת הלך. בנקודה מסוימת, כשהרגשתי שמיציתי את כל מה שהרפואה הקונבנציונלית יכולה להציע, התחלתי לשאול שאלות אחרות. לא “מה קורה לי בגוף?”, אלא “למה הגוף שלי זועק כך? מה הוא מנסה לומר לי?”. השאלה הזו פתחה לי דלת חדשה.
כאשר למדתי על נוירופלסטיות, היכולת של המוח ללמוד, להשתנות וליצור מסלולים חדשים, נפל לי האסימון. כאב כרוני הוא לעיתים קרובות לא ביטוי לנזק פיזי ממשי, אלא תגובה עצבית מתמשכת שהמוח יצר והמשיך לתחזק לאורך זמן. במילים פשוטות: גם כשהגוף כבר “בסדר”, המוח ממשיך לשלוח אותות כאב מתוך דפוס, פחד, זיכרון רגשי, ולעיתים כאקט של הגנה לחוויית האיום הנתפסת בתוכי. תיאוריה זו מוכרת בשם שיטת TMS (ראשי תיבות: Tension Myoneural Syndrome) והיא פותחה לראשונה על ידי ד״ר ג׳ון סארנו, ורבים נוספים המשיכו לחקור ולבסס אותה.
כאב בעיניי הוא שפה, הוא הדרך של הנפש והתודעה לומר “משהו לא מחובר”, “משהו זקוק לתשומת לב”. הוא מזכיר לנו מקומות פנימיים שכבר שנים לא הקשבנו להם: פחדים, כעסים, טראומות, תפיסות ואמונות, תחושת בדידות או דחק מתמשך. כשאנחנו לומדים להקשיב לכאב, לא מתוך פחד אלא מתוך סקרנות, אנחנו מתחילים לשחרר אותו. מה כולל
בעבודתי אני משלבת כלים מעולמות הפסיכותרפיה, האימון הרגשי והחיבור לגוף. תהליך הריפוי שאני מציעה אינו קסם ואינו “טריק מחשבתי”, הוא מסע – מסע של הכרה, שחרור, ולמידה מחודשת של ביטחון שכולל:
אחת ההבנות החשובות ביותר שלי היא שלא נרפאים לבד. הכאב פורח על קרקע של בידוד, של תחושת “משהו אצלי דפוק” ולכן, לצד העבודה האישית, אני יוצרת קהילות, קבוצות תמיכה, תרגול, שיתוף והשראה. כאשר אדם שומע מישהו אחר מספר סיפור דומה לשלו משהו משתחרר. פתאום הוא לא “המקרה הנדיר”, אלא אדם במסע לגיטימי.
אני עדה לכך בכל שבוע. מטופלים שהגיעו עם שנים של כאב גב, כאבי אגן, מיגרנות או כאב בלתי מוסבר – מצליחים בהדרגה להבין את הקשר בין הגוף לרגש, להירגע מבפנים, ולראות שיפור אמיתי. לא תמיד זה מהיר, לא תמיד זה ליניארי, אבל זה אפשרי וזה לא גזירת גורל. הכאב סימן לי שהתנתקתי והתרחקתי מעצמי וההחלמה, למעשה, לא היתה רק מהכאב אלא מכל אותם דפוסים, הימנעויות, התניות, אמונות מגבילות וניתוק רגשי שבתהליך של למידה ועבודה פנימית הצלחתי להביא אליהם ריפוי.